חיפוש

לחזור הביתה לנקודה שבלב

עודכן ב: 20 אוג 2019

רצוא ושוב

כשאנחנו חווים התפתחות פנימית תודעתית יש לנו נטייה לרצות להיות תמיד במצב השקט, המכיל, המודע והמואר שבנו מתוך כמיהה לא מודעת להתחבר לנקודה העמוקה בלב ורדומה מזה שנים ...

הנקודה העמוקה שבלב היא נקודת ההתעוררות של אדם מול עצמו, מול היקום והמראות שאנשים משקפים לו. הרצון שלנו להיות תמיד במצב מואר או להיפך, לברוח בכלל מתהליך פנימי הוא הפחד מלהרגיש כאב !

העניין הוא שכדי שנהיה במצב מואר ומודע, חייב לעבור דרך החסימות שבגללן אנחנו לא במצב הרמוני תמידי ונמצאים באשליה של שינה בחיים האלו ..

רצוא ושוב זה מצב שבו אנחנו נמצאים בין מודעות לחוסר מודעות. יום ככה יום ככה, שעה ככה שעה ככה. המטרה של הסבל הזה נועד כדי להאיר את המקומות האפלים בתוכינו בעוד רמות של תודעה.

לפעמים ההתעוררות קוראת מתוך כאפה של היקום, פיטורים מעבודה, גירושין, כאבי ילדות שמתחילים להיפתח, ייאוש, חרדות והפרעות מחשבתיות שדורשות כבר יחס.

כל הנקודות שמתחילות להשתבש בחיינו הן שער מדהים להתעוררות פנימית ולהתחיל לשאול שאלות...

מי אני, למה באתי, מה אני אוהב באמת, מה מפחיד אותי ?

מה מפחיד ?

מה ....




תודעה רדומה זה מצב של תנועה מכנית מתוך הרגלים, מתוך פחדים ולחץ. בעצם מתוך שינה בחיים האלו .

תודעה עירה היא נוכחות ברגע מול סיטואציות וידיעה כיצד לפעול מתוך האני הגבוה. ידיעה שנמצאת בלב.

הנקודה שבלב היא עוזרת לנו להתאזן במצב של רצוא ושוב היזכרות, שכחה. הנקודה המרכזית דרכה אנו חוזרים הביתה.

אמנם אנו חווים שכחה והירדמות אבל זהו יותר כמו מבחן של הבריאה לראות כמה אמת! אנחנו רוצים ואם אנחנו מוכנים ״לאבד״ הכל בשבילה ( לא באמת צריך לעזוב עבודה או לאבד משו אבל פנימית להסכים להיות במצב שגם אם אין לי כך וכך אני מתמסר )


טיפ קטן ממני:

להסתכל במשך מספר דקות במראה לתוך העיניים של עצמך ולבטא את התחושות העמוקות שאת מרגישה כלפי עצמך לפעמים דמעות מגיעות מתוך חיבור לנשמה וללב .

פה בעצם מגיעה הבחירה. ההיזכרות של יכולת הבחירה היא המודעות.

עצם השכחה היא פעולה מתוך הירדמות כחוויה שבה אני בתחושה שאין לי בחירה. המצב קיים ואין לי מה לעשות איתו וזאת טעות. עצם ההזיכרות בכח הבחירה מעוררת את האני הרדום להתעוררות.

השכחה היא הגורם המרכזי לכאב הרגשי והחיפוש בחוץ אחרי אהבה.

כמו אדם שאיבד כפתור בביתו החשוך והוא יודע שהכפתור בבית אבל בגלל שבחוץ יש יותר אור הוא מחפש בחוץ. גם בנשמה, נראה שבחוץ יש יותר אור אבל לא איבדנו את זה בחוץ. דווקא בבית גם אם חשוך וכואב שם איבדת את זה.

התנהלות רובוטית ללא תשומת לב מתוך מחשבה שאין לי יכולת לשלוט כרגע במעשי היא השכחה .

עצם השכחה היא הסבל. עצם ההיזכרות היא השמחה.

לא בגדים, לא נעליים, לא רהיטים או שום דבר חומרי. אדם צובר נכסים פיזיים זה אולי יותר נוח אבל לא הולך איתו לשום מקום. אדם שצובר נכסי הוויה, נכסי נשמה אלו החיבורים הפנימיים שהולכים איתו לכל מקום.

כי אין בית.

אתה הבית.

אם אתה מרגיש בגופך ונפשך בבית אתה מחובר . אם אינך מרגיש נינוח איתך אינך בבית.

השכחה היא בשביל עצם ההיזכרות.

ללא ההירדמות של התודעה כישות של אור וקקי, לא היינו חווים תהליך של היזכרות שמביאה שמחה והתרגשות. השיעורים יחזרו על עצמם שוב ושוב ושוב עד שנבין ונרדם שוב ושוב ושוב עד שנלמד להיות באמון מוחלט בתהליך, שיש ליווי גבוה לכל אדם, הדרכה פנימית למסע שלו.

מותר לטעות ולהתנסות כי הכל חוויות למידה של היצור שהוא אנחנו.

ואם השיעורים מואצים ומפחידים זה כי אנחנו לא רגילים לתדר החדש. ברגע שאנו מתמסרים ומוכנים לחוות רצוא ושוב, להירדם ולהתעורר שוב ושוב, לקלף עוד שכבות כדי להעמיק את החיבור פנימה, נחווה עזרה שמיימית קוסמית וניסים מיוחדים שיראו לנו כמה אכן אכפת ליקום ממנו, אכפת לחיים ממנו ונוכל להיזכר יותר ויותר בנקודה העמוקה בתוכנו.

נמסטוסיק


7 צפיות

הרשמה והצטרפות לשיעורים

בר 058-444-0087