חיפוש

"משביעו רעב מרעיבו שבע"


כח הצמצום להתרחבות


נשמע קצת נזירי?

קצת אבל אין רע במעט נזירות על מנת לחדד את החושים ולהנות יותר.


אם אני אוכלת מגש פיצה שלם לבד רוב הסיכוי שיחסית לקיבה שלי ההנאה תחלוף לטעם נפגם של כבדות ואי נעימות בגוף, הסיבה היא שהמינון היה גבוה והרס לי את החוויה המענגת..


סקס מוגזם כל יום כל היום נשמע פנטזיה אבל לא.

הטעם יחלוף למשהו שנמצא בהרגל והחוויה תהיה אולי טובה ומענגת פיזית אבל פחות עמוקה ומלאה בשאר החושים התודעתיים.


משביעו רעב מרעיבו שבע

זה מדהים אבל זה עובד.

קחו כמה שעות בלי מים, נסו רגע לחכות עם הדבר הכי פשוט כמו לשתות וכאשר תחזיקו את הכוס מים ביד קחו נשימה עמוקה ורק אז הכניסו את המים לגוף, החוויה הזו תעורר את הגוף לחוש בצמא ולהנות מהמים כאילו זה אייס, קפה מתוק ומדהים. למה? היכלת לשלוט בחושים קשורה גם במינון וביכלת שלנו לא לפעול רק מתוך דחף הישרדותי מהיר אלה לחכות רגע, להביא נוכחות ורק אז לפעול.


יש עונג עמוק וקסום בחיבור לאנרגיה עמוקה וגבוהה יותר שקיימת בכל אחד מאיתנו והעונג הזה מגיע גם כאשר אנו אומרים לעצימנו לא. על דבר מסויים או מחכים רגע עם הדחף ורק אז פועלים.


אבא טוב לא חייב להגיד כן להכל זהו פחד להרגיש חוסר אהבה ולכן אנו אומרים כן ומהר לחוויות חושיות כדי להרגיש עונג ואהבה.

אבא טוב בתוכינו יכל להגיד לא למשהו מסויים מתוך אהבה אמיתית ואכפתיות למה שאני באמת זקוקה.


זהו העונג של לקחת אחריות על עצמי ולא רק לשרוד מתוך דחפים.

זהו העונג של היכלת שלי להתבונן בעצמי ולבחור! מה באמת נעים לי

זהו עונג של שקט כאשר המאסטר בתוכי נולד.

לא מאסטר לאחרים, קודם לעצמי,

לאמן את החושים הנוספים שקיימים מצריך מאיתנו מאמץ קל של נשימה ומודעות ומשם התודעה מגלה סודות וחוויות עומק פנימיות שקיימות כפוטנציאל לא ממומש אצל כולנו ואנו מכבים את האנרגיה הזו על ידי פעולה מהירה מתוך דחף.


מרעיבו שבע זה לא להתחיל צומות ועינויים יוגים ☺

(למרות שמקלחת קור זה מדהים)

מרעיבו שבע זה הסכמה להרגיש רגע תחושה בגוף ולא לנסות לפתור אותה מיידית, זה הסכמה להרגיש בגוף משהו ולחקור אותו בהשתאות ופליאה ולנסות לראות איך הרעב לכסף, כבוד, סקס וכו רק גדל ככל שנותנים ללא הכרה את העונג של החושים.


השובע הפנימי המלא הוא למי שמרגיש נוכח וקיים בחיים

הוא היכלת שלי לא לפעול מתוך פזיזות, נואשות ופחד להיות לבד.

הפחד להרגיש כאב

בדידות

כעס

הפחד גורם לנו לפעול בפזיזות


השובע הפנימי הוא ההסכמה לחקור את החושים המיוחדים שקיימים כאשר יש לנו שליטה ומודעות בחושים הבסיסיים.


החוש הרביעי החמישי והשישי קיימים בנו

החוש של לדעת דברים לפני שהם קורים

החוש של להרגיש מעבר למימד הארצי, לחוש אנרגיה, לחוש אהבה באמת, לחוש הכרת תודה עד לחושים של ידע קסום שקיים מעבר למטריקס.


לחוש בשקט של הקיום

לחוש בווברציות של הטבע

בסודות החיים שקיימים מעבר לחיה שאוכלת שותה ומביאה ילדים


היצור המטורף הזה שיש לו ידיים, רגליים, ראש ומליארדי תאים שמתחדשים.

לחוש את הידיעה הפנימית על מי אני.


ובעיקר לחוש את הלב.


כאשר החושים מחודדים נוכל לדעת את עצמינו


להתחבר לרטט חדש של אמת וידע שנמצא במוח של הלב

ללא ספרים וסדנאות

רק מתוך נשימה, מדיטציה ושליטה מעודנת בחושים החייתיים החמודים.


לא שאני נזירה של משהו

להיפך, מכל חוויה אני לומדת להפיק עוד עונג ומשם לעונג קיומי ללא סיבה חיצונית.


הנזיר והחזיר הם קיצוניות

האמצע הוא היכלת לנשום ולהתחבר לתודעה שבלב, להרגיש מה נכון לי בכל רגע ולפעול מתוך נוכחות מלאה כנסיכה ובת של מלך ולא עבד לטרוף של הראש.


כח הצימצום להתרחבות

לצמצם משהו על מנת להתרחב יותר

על מנת לחוש יותר

לחוות יותר

להנות יותר.


ובעיקר לחוות עונג עמוק מכל חוויה הכי פשוטה של היום יום.


נמסטוסיק מתוקים 🥰🕊💚🥰

9 צפיות

הרשמה והצטרפות לשיעורים

בר 058-444-0087